נוער בסיכון

“ההורים חייבים להיות דמויות משמעותיות עבור המתבגרים”

בקריה האקדמית אונו משנים את הגישה המסורתית לטיפול בנוער בסיכון והכלים שניתנים לסביבתו של הנוער גורמים לו לשנות את התנהגותו ולמצוא את נקודות החוזקה שלו

מיום הלידה, העולם בו אנו חיים מכווין את כולם לאמת מידה שבה כולם נמדדים ביחס לאחרים. אם בילדות הגישה הזו מקלה יותר, הרי שבשלב ההתבגרות ההשוואה מול אחרים נעשית קיצונית יותר ובשלב הזה גם מגלים את מה שמוכר בשם “נוער בסיכון”.

צמד המילים “נוער בסיכון” מעורר על פי רוב תחושה של נוער שוליים, נוער שלא מוצא את עצמו שמעורב בעבריינות, כשלמעשה מדובר בנוער שנסיבות החיים הובילו אותו למסלול שונה וכתוצאה מכך גם הסביבה שמקיפה אותו מסתכלת עליו כחריג שזקוק לטיפול ועזרה על מנת לשוב למסלול.

אולם, בקריה האקדמית אונו משנים את נקודת המבט וההתייחסות למה שמכונה נוער בסיכון ומוכיחים שאפשר לשנות עולמות רק באמצעות שינוי הגישה. יהודה לימן, מרצה בתואר הראשון לחינוך וחברה, במיקוד נוער במצבי סיכון, מסביר שמדובר בטווח הגילים 12-23 שבו יש פוטנציאל סיכונים ועם הכלים הנכונים לסביבתו של הנוער, ניתן לחולל שינוי.

“כשאנחנו מדברים על נוער בסיכון אנחנו מתייחסים לתחום רחב כמו למשל התנהגות קצה, ניתוק ממסגרות, שימוש בסמים ואלכוהול, נשירה מלימודים ועד להימצאות במעגל הזנות” מסביר לימן. “עם זאת, הרבה מאוד מהסיכונים יכולים להיות גם סיכונים פנימיים כמו חרדה חברתית או כללית ובל נתעלם גם מההשפעה של הרשתות החברתיות על הנוער שיכולה להוביל לשינוי בהתנהגות”.

לימן מסביר כי תקופת הקורונה של סגרים, הפסקת לימודים, ניתוק מהחברים, הביאה עימה הקצנה בהתנהגות הנוער. “המחקרים האחרונים מראים עלייה באובדנות בקרב מתבגרים, עלייה בהתמכרויות וגם עלייה  בפגיעה עצמית. הקורונה הביאה איתה מצבים שהנוער בעיקר לא היה מוכן להם ומעבר חד מחיי חברה ולימודים למצב של בידוד וסגרים”.

בעבר הטיפול במי שהוגדר “נוער בסיכון” התרכז בטיפול נוער עצמו ונמשך שנה-שנתיים. בלימודי התואר הראשון במיקוד נוער במצבי סיכון, הופכים את הקערה על פיה ונותנים בעיקר כלים למעטפת של הנוער והתהליך נמשך שלושה חודשים בלבד, כשהשיפור מורגש כבר בחודש הראשון.

הגישה מעניקה כלים לסביבתו של הנוער, כמו הורים, מורים ומדריכים וכך מצליחים להגיע לתוצאה טובה יותר, יעילה יותר ומהירה יותר. “בעבר הסתכלו רק על נקודות החולשה של הנוער, היום מסכלים על נקודות החוזקה שלו ומכוונים אותו לדברים שבהם הוא טוב” אומר לימן. “בגישה הזו ניתן לראות שינויים ראשוניים כבר בחודש הראשון”.

לימן מסביר שבלימודי התואר והמיקוד בנוער במצבי סיכון מלמדים להתבונן על כל ההיבטים שמקיפים את הנוער ונותנים מענה ברמה הפרטנית, משפחתית וקהילתית. “אנחנו מסתכלים על האדם כחלק מסביבתו ובאמצעות הכלים שאנחנו מעניקים לסביבתו. אותם כלים בעצם הם אלו שמעוררים בנוער את הרצון לשנות את התנהגותו ולנצל את נקודות החוזקה שלו לטובתו”.

לימן אומר עוד כי לפני שאותו נוער מגיע למצבי קיצון, ישנם סימני אזהרה שצריך לשים לב אליהם. “צריך להבין שמצבי סיכון יכולים להיווצר גם בחוץ וגם בתוך הבית ולכן יש להשאיר את ערוץ התקשורת עם הנוער פתוח ולא לבטל התנהגות קיצונית כמשהו שהוא חלק מגיל ההתבגרות. צריך להיות שיח פתוח, להבין ולהתעמק במה שהנוער עובר ולדבר בצורה פתוחה על כל מיני מצבי סיכון. ההורים חייבים להיות דמויות משמעותיות עבור המתבגרים”.

השאירו פרטים ואנו ניצור איתכם קשר בהקדם