ד”ר נועה טל-אלון מהקריה האקדמית אונו, מכירה היטב את נושא התלמידים עם מוגבלות כלשהי והיא מציעה שורה של פתרונות קלים לביצוע שיעזרו לילדים להשתלב לא רק בלימודים אלא גם בחברה שסובבת אותם.
בחברה שלנו ישנם רבים הסובלים ממוגבלות כלשהי, אם מוגבלות פיזית או מוגבלות שכלית ועד כמה שבמאה ה-21 עניין הנגישות אמור להיות משהו רגיל, מתברר שעדיין ישנו פער גדול בין הרצוי למצוי. אולם, ד”ר נועה טל-אלון, מהקריה האקדמית אונו, שתחום ההתמחות שלה זה נגישות ומוגבלות בתואר ראשון בחינוך וחברה, מצהירה שהיא אופטימית.

ד”ר טל-אלון לא רק מלמדת את נושא המוגבלות, הנראית והלא נראית, במערכת החינוך, היא עצמה חוותה זאת על בשרה כחולת סיסטיק פיברוזיס. “כשהייתי בבית הספר  אף אחד לא ראה את הקשיים שהתמודדתי איתם, אף אחד לא ראה מה עובר עלי, רק ראו שהייתי ילדה טובה שמקבלת ציונים טובים” מספרת טל-אלון בגילוי לב “חוויות החיים שלי נתנו לי את התשוקה והרצון ללמוד וללמד את הנושא של התמודדות עם מוגבלויות ואת ההבנה של מה צריך לעשות כדי להנגיש את מערכת החינוך לחתך רחב ככל האפשר של האוכלוסייה”.

“כשאנחנו מתייחסים למערכת החינוך, הדבר הראשון שעולה זה עניין הנגישות הפיזית, כיתת הלימוד. אבל זה לא מספיק ובטח כשאנחנו מדברים על שילוב ילדים במערכת החינוך. זה שהילדים יכולים להיכנס לכיתה כי יש מעלית או גישה נוחה, עדיין לא אומר שהם יכולים להשתלב בשיעורים כמו התעמלות, טכסים או טיולים. יש תחומים שצריכים לעבור שינוי ולהקים עבורם סביבה מותאמת”. אומרת טל-אלון.

עניין הנגישות אינו דבר של מה בכך, מסבירה טל-אלון. “גם לאנשים עם מוגבלות יש סוגים שונים של מוגבלות וצרכים שונים של נגישות. לילד עם אוטיזם יש צרכים שונים של נגישות לעומת ילד עם מוגבלות מוטורית למשל. יש מושג שנקרא עיצוב אוניברסלי וזו למעשה דרך להסתכל על הסביבה ולייצר אותה נגישה לכמה שיותר אנשים עם מוגבלויות שונות. אם נתייחס לכיתת לימוד, הרי שברגע שמכניסים לכיתה כיסאות מתכווננים, או “פופים”, האלמנט הקטן הזה של לשבת בצורה נוחה כבר הופך את הכיתה להרבה יותר נגישה”.

“גם שיעורים כמו למשל שיעורי ספורט, אפשר לבנות בצורה הרבה יותר נגישה” מסבירה טל-אלון. “אפשר לבנות שיעור מגוון שגם ילדים עם מוגבלות יוכלו להשתתף בו ולהיות חלק מהכיתה. מספיק אפילו שהמורה ייגש לתלמיד עם מוגבלות ויברר איתו מה הוא יכול לעשות על מנת לקחת חלק בשיעור וכבר עשינו צעד חשוב בשילוב של אותו ילד וככה כולם מרוויחים”.
“גם טיולי בית ספר מהווים מכשול בפני ילדים עם מוגבלות” אומרת טל-אלון. “נכון שעל פי חוק חייבים לאפשר לכל התלמידים לקחת חלק בטיול אולם במציאות זה לא פשוט כל כך. למשל אם יש טיול שבו צריך לטפס על סלעים, הרי ברור שזה לא נגיש לילד עם מוגבלות מוטורית. אפשר לתכנן טיולים שיהיו הרבה יותר נגישים, השאלה היא עד כמה אותו בית ספר מוכן להשקיע בשילוב של הילדים עם מוגבלות. נכון שהיום יש שיפור, אך זה עדיין לא מספיק ואנחנו עדים למקרים שילדים עם מוגבלות לא מצטרפים לטיולים של הכיתה וזה גם משפיע על השילוב החברתי שלהם”.

ד”ר טל-אלון מתייחסת גם לילדים עם מוגבלות בלתי נראית כמו אוטיזם או קשיים נפשיים. “המערכת היום יודעת להתמודד עם אוטיזם” היא מסבירה “אך אינה יודעת להתמודד עם ילדים שיש לה קשיים נפשיים שמתעוררים בעיקר בתקופת התיכון. יש סטיגמה סביב מוגבלות נפשית ועדיין יש מורים שלא יודעים להתמודד עם קשיים נפשיים של תלמידים גם שלמורים עצמם יש סטיגמות לא נכונות. לילדים שסובלים ממוגבלות שאינה ברורה וידועה, יש פחות מענה במערכת החינוך”.
עם זאת, ד”ר טל-אלון מצהירה שהיא אופטימית. “יש כוח אדם טוב במערכת החינוך ויש מורים שרוצים לתת מענה לילדים עם מוגבלויות אבל לא תמיד יש להם את הכלים המתאימים כיצד לעשות את זה בדרך הנכונה. דבר ראשון שצריך לעשות זה להכניס כבר בלימודי ההכשרה את הנשוא של הכלה של תלמידים עם מוגבלויות נראות ולא נראות, להעביר אותם השתלמויות עמוקות ולשתף את אוכלוסיית המוגבלים במציאת פתרונות נכונים”.

“התשוקה שלי ללמד על נגישות לילדים עם מוגבלויות באה מתוך חוויות החיים שלי” אומרת ד”ר טל אלון “אני מוטרדת מהמציאות אבל אני אופטימית שהיא יכולה להשתפר”.

השאירו פרטים ואנו ניצור איתכם קשר בהקדם.