משנים את פני החברה
ציפינו לפחות
Yaron Kanner ואנכי. זו האמת. כל מי שמכיר את הפוליטיקה בעולם הדת (שהיא רק שנייה לפוליטיקה באקדמיה….) יודע כמה קשה להביא מנהיגי דתות מקבוצות שונות שלא פעם הן ניצות זו לזו. הוא לא ישב עם זאת וההיא לא מוכנה לקבל את ההוא. וזה עוד לפני המאורעות האחרונים בישראל שרק הגביהו את החומות בין קהילות המאמינים השונות. לארגן כנס חירום של
הקריה האקדמית אונו ו
מרכז הינם לסובלנות חברתית תוך כמה ימים להשמעת קול דתי אחר היה נשמע לא פשוט.
וזה היה בדיוק הפוך.
ההתגייסות הייתה מיידית. לכולם – מכל הקשת – חרדים, דתיים וש”מ – היה חשוב לבוא גם ממרחקים כדי להשמיע קול אמוני אחר. היו שנסעו שעתיים לכל כיוון כדי לנכוח שעה כמה דקות ולחזור) בלי שקולי אגו, בלי דרישות מקדימות. פשוט הגיעו. רבני ערים וקהילות (לרבות זו של הגרעין התורני בלוד), אימאמים עירוניים ושל מסגדים, רבות ופוסקות הלכה, חוקרי וחוקרות דת ואחד אחרי השני נעמדו ודיברו שלום בין דתי. בסופו של ערב ארוך, דברי עשרות אני הדת שדברו הפכו למסר ברור אחד: “הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו ? ” והיו שהוסיפו גם “ואמותינו (למרות שהן שונות)”. ושוב – היה כל כך מעודד ע”ר הייאוש של הימים האחרונים.
כי כמו שלימדנו הרב השל – אף דת אינה אי.